בְּרִיאוּת

בארצות שונות, כגון אנגליה וארצות הברית, משמש תפוח האדמה אחד המרכיבים החשובים בדיאטת הרזיה בת 1200-1000 קלוריות ליום, כיוון שאינו מספק קלוריות רבות, אך הוא משביע וגודש את הקיבה.
תפוח אדמה בינוני, שמשקלו 90 גרם, מכיל 75 קלוריות, לעומת פרוסת לחם בינונית, שמשקלה 40 גרם שתכולתה 105 קלוריות.
בפקעת תפוח אדמה מצויים מינרלים חשובים כגון:
אשלגן, זרחן, סידן וברזל
בזכות האשלגן מצטיין תפוח האדמה בתגובה בסיסית, בניגוד ללחם שתגובתו חומצית. לכן רבה חשיבותם של תפוחי אדמה כמאכל דיאטטי, בייחוד לבעלי מערכת עיכול רגישה.

גזר (שם מדעי: Daucus Carota sativus) הוא ירק שורשי, תת-מין של גזר הגינה ממשפחת הסוככיים, אשר מאופיין בצבעו הנע בין כתום עז ללבן וכן במרקמו הקשה והפריך, ובערכו התזונתי הרב. בחתך רוחב אפשר לראות שני אזורים: קליפה רכה יחסית המכילה בקרבה את רב חומרי התשמורת, וליבה בה עוברים צינורות העצה (במרכז) והשיפה (בהיקף) שהיא חלק עצי וקשה יותר, הדל יחסית ברכיבים תזונתיים [1].
הגזר עשיר בבטא קרוטן, חומר המשמש ליצירת ויטמין A, והמעניק לגזר את צבעו הכתום. 100 גרם גזר מכילים כ-8 מ"ג בטא קרוטן המספקים את רוב התצרוכת היומית המומלצת לאדם של ויטמין זה. מכיוון שויטמין A משפר את יכולת ראיית הלילה, נהוג להגיד על גזרים שהם טובים לעיניים. הגזר עשיר גם בסיבים תזונתיים, אנטיאוקסידנטים ומינרלים והוא מאכל בסיסי.
הגזר נאכל במגוון דרכים. רק 3% מהבטא קרוטן בגזרים טריים מופרש בתהליך העיכול. ניתן להעלות את כמות הבטא קרוטן המופרש ל-39% על ידי מעיכה, כתישה, בישול או הוספת שמן בישול.
הגזרים מעובדים על ידי קציצה, טיגון, אידוי או בישול כחלק ממרק או נזיד. לאחר הבישול הגזר מתרכך, ומשמש גם כמזון לתינוקות. גזר מגורד משמש להכנת עוגות ורפרפות (פודינג).
יחד עם בצל וסלרי, גזר הוא המרכיב העיקרי במירפואה הצרפתי, להכנת מרקי בשר שונים. עלי הגזר גם הם טובים למאכל, אם כי ברוב התרבויות לא נהוג להשתמש בהם. אבותיו הפראיים של הגזר באים ככל-הנראה מאפגניסטן שהיא עדיין המרכז לסוגים השונים של הגזר. לגזר התרבותי יש קרוב-משפחה בשם גזר קיפח. גזרים תרבותיים הופכים במהרה לאב טיפוס הפראי שלהם לאחר שהם נותנים זרע.

צנונית (Raphanus sativus Var. radicula) היא ירק ממשפחת המצליבים. זהו זן של צנון הגינה, המאופיין בכך ששורשיו האכילים קטנים בהשוואה לצנון.
החלק האכיל הפופולרי ביותר של הצנונית הוא השורש המעובה דמוי הלפת הגדל מתחת לאדמה, אך כל הצמח אכיל וחלקו העליון יכול לשמש כירק עלה. קליפתה של הצנונית ורודה, אדומה או לבנה, ומבנה השורש שלה בצורת כדור או חרוט.
בישראל מגדלים צנונית הן לצורכי השוק המקומי והן לייצוא למערב אירופה, בחורף.
הצנונית, כמו הצנון, היא ירק פופולרי לגינות ירק ביתיות. היא קלה לגידול, ומבשילה בתוך 30 יום מזריעתה